הולוגרמה
המילה "הולוגרמה" מורכבת משתי מילים יווניות – "הולוס" – שלם ו-"גרמה" – מסר, כלומר פירושה הוא "המסר השלם".
ההולוגרמה מעבירה לעינינו את כל המידע החזותי שהגיע מהגוף המצולם (על כל שלושת ממדיו), בניגוד לצילום רגיל הנקרא פוטוגרמה, המעביר לעינינו רק שני ממדים , כלומר – מידע חזותי חלקי. ההולוגרמה רושמת על סרט הצילום את מפגש קרני האור שהוחזרו מגוף תלת ממדי, עם קרן אור ישירה. הארת ההולוגרמה באור מתאים, גורמת לשחזור הקרניים שהגיעו מהגוף, כלומר, ליצירה מחדש של הגוף התלת ממדי.
היסטוריה
במשך זמן רב חלם האדם למצוא דרך שתאפשר לשחזר דמויות תלת ממדיות על משטח דו ממדי. בשנת 1947 גילה המדען היהודי-הונגרי, דניס גאבור, דרך לבצע זאת. עבור גילוי זה הוענק לו פרס נובל בפיסיקה רק בשנת 1974.
חסרונו של מקור אור מתאים, לא איפשר ביצוע הולוגרמות ברמה מספקת באותה עת. רק עם המצאת הלייזר הראשון ב- 1960,הותאם מקור אור ייחודי זה לצילום ושיחזור הולוגרמות.
הופעתן של ההולוגרמות המתקדמות הראשונות עוררה התלהבות ותקוות רבות לעתיד. כספים רבים הושקעו בשטח זה, אך בעיות עקרוניות וטכניות ציננו את ההתלהבות ועד אמצע שנות ה-70 שררה אכזבה לגבי עתידו של שטח חדש זה.
לקראת סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, כתוצאה מעקשנותם והתמדתם של מאות אנשים שנושא זה הלהיב אותם, שוכללו ההולוגרמות לדרגה כזו שניתן היום לומר שאנו חוזים בלידתן המחודשת.
עשיית הולוגרמה
עדשת המצלמה היא הגורם המכריע לחסרונו של ממד העומק בצילום רגיל. ההולוגרפיה אינה עושה שימוש בעדשה ונקראת "צילום ללא עדשה".
בצילום רגיל משתמשים בקרן אור אחת – זו הנופלת על הגוף במצולם ומוחזרת ממנו אל סרט הצילום. לעומת זאת, בהולוגרפיה משתמשים בקרן נוספת, הנופלת ישירות על סרט הצילום מבלי להיות מוחזרת קודם מהגוף המצולם. שתי קרניים אלו חייבות לבוא ממקור אור חזק וקוהורנטי, כלומר, בעל אורך גל אחד, כיוון אחד ופאזה אחת. תכונות אלו קיימות אך ורק באור הלייזר, ולכן שתי הקרניים הללו הן קרני לייזר. קרן אחת נופלת על הגוף המצולם ונקראת "קרן הגוף", והשניה נופלת ישירות על סרט הצילום ונקראת "קרן הייחוס". שתי קרניים אלו מתפצלות מקרן לייזר אחת.
